מאמרי הבית

"לא הייתי צריך להביא ילדים לעולם", "אין לי יותר כוח בשבילם", "אם היה לי למי למסור אותם, הייתי עושה את זה מחר בבוקר" - מותשות הורית - תמרור אזהרה!
'מותשות הורית' הוא דפוס הורי מטריד במיוחד, שצמח פרא על תשתית העידן המייגע בו אנו חיים ותפס תאוצה מדאיגה מפרוץ הקורונה. התופעה מטלטלת. הורים במסע מתיש, שעייפות משתלטת עליהם, מתנערים מתפקידם...

אובססיה, המכונה לעתים גם מחשבה טורדנית, מתוארת בהגדרתה המילונית כדבר שנעשה מתוך דחף כפייתי חולני, שאינו ניתן לשליטה; מחשבה טורדנית שאינה מניחה לאדם; שיגעון לדבר אחד, דיבוק.
המונח העברי שקבעה האקדמיה לאובססיה הוא טֵירָדון, והיא אכן נחווית כמטרידה וברוב המקרים מעוררת תסכול, חרדה, גועל או רגש שלילי אחר.
מחשבות טורדניות לא זרות למרבית בני האדם. הן הופכות להיות אובססיביות כאשר הן פולשות ושוהות זמן ארוך יותר מאשר מחשבות רגילות, כלומר...

השבוע בהתמחות ב'כירורגיה אימונית' המועברת בטכניקה ייחודית של הוראת עמיתים, התפתחה שיחה עמוקה ומרתקת שלקחה את הדיון המקצועי למחוזות שלא יכולתי לחלום עליהם.  
ספרתי בראשי את שנות הוותק המצטבר של הסטודנטים שישבו מולי והגעתי ליותר מ-80 שנות ניסיון מקצועי בתחומי האימון והטיפול - פי ארבע משלי. המשכתי וספרתי (בערך) את שנות חייהם הבוגרות והגעתי לפחות ל- 390 שנות ניסיון חיים - הרבה יותר משנות חיי, מרגע שעמדתי על דעתי. 
פתאום הבנתי כמה תבונה מצויה כרגע סביבי, עושר של יכולות, כישרונות ומיומנויות מחוללים ברחבי החדר ברגע זה, ביחד איתם, ביחד איתי.

החיים הם לא קלים. הם פשוטים, אם מבינים איך לפעול בתוך מציאות קיימת, אלא שזו לעתים יוצאת מגבולות השליטה שלנו בצורה קיצונית. בימים כתיקונם הייתי אומרת שאנו עוברים תקופה 'מאתגרת'. ימים אלה ממש לא כתיקונם, התקופה קשה! והקושי מולו אנו והנעזרים בנו מתמודדים, הוא אמתי, מתמשך, ונגוע באי ודאות מטלטלת בכל מישורי החיים. 
גם אם חשבתי להתעלם לגמרי מהמצב כי נמאס לדבר על קורונה, אין לי ברירה כי כל מיומנות חיים שבה נעסוק בזמן הזה... תתרחש במרחב המוזר והלא מוכר בו כולנו מתנהלים מותשים, מודאגים, מתוחים, וחסרי אונים.  
אז חיפשתי מיומנות אחת שניתן לחזק מבפנים. כזו שבכוחה לסייע לנעזרים בנו לעבור בשפיות את הזמן הזה ולהפגין חוסן ועמידות מנטליים בכל התחומים. ומכיוון שבימים כתיקונם אני ניגשת אוטומטית ל- Doing ושואלת  "מה צריך לעשות, כדי...", החלטתי לאתר הפעם דווקא "מה לא כדאי לעשות? ממה להימנע? להפחית? איפה אפשר לעמעם את הדימר?", כי בינינו, עשייה אקטיבית קבועה בעת עייפות כה רבה, היא מותרות.

תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD – Post Traumatic Stress Disorder) מופיעה בעקבות חשיפה לאירוע קיצוני (לרוב חיצוני) שבמהותו כולל סכנת חיים ממשית, כגון: מלחמה, מגפה, פיגוע, אונס, אלימות ועוד. הסכנה אינה חייבת להתממש בפועל או לפגוע ישירות באדם עצמו, מספיק שהיא מתקיימת בסביבתו ובעלת פוטנציאל סיכון מוחשי. אירוע כזה עשוי לחולל הפרעה סובייקטיבית המופיעה מיד לאחריו ויכולה להמשך שנים רבות ולעתים אף חיים שלמים. המונח שקבעה האקדמיה לתסמונת זו הוא הַלֶּמֶת.  
מהם הגורמים העיקריים שמשפיעים על עוצמת הטראומה והיקפה?

בערב יום השואה כתבתי פוסט קצר בן שלוש שורות. חשבתי שהוא מדויק והרגשתי שהוא נוגע, וכשטקסט משרה בי תחושה הוליסטית שכזאת, הוא עולה לרשת. אז העליתי. 
שנזכור מה שחשוב לא לשכוח | שנשכח מה שלא חשוב לזכור | אז, היום ולתמיד! 
קסם המילים ועגלגלות המשפט כבשו את ליבי. בימים מיוחדים אלה של קורונה, בין יום השואה ליום הזיכרון, אני מנסה להבין מה באמת חשוב לזכור ולשמר מהתקופה הזאת, שמתרחשת בהווה, אך בעוד זמן קצר תכנס לספרי ההיסטוריה.

ארבע פרופסיות בולטות המגישות סיוע לבני אנוש מגמישות בעשורים האחרונים את המרחב שנשלט ללא עוררין במשך שנים בידי מקצועות ממוסדים כפסיכותרפיה, פסיכיאטריה ועבודה סוציאלית. כל הארבע טובות וראויות אך הן נבדלות זו מזו במהותן. כולן ללא יוצא מן הכלל הצמיחו וריאציות מגוונות המעשירות ומשכללות את עולם הליווי והטיפול, אך אף לא אחת מהן כפופה לרגולציה ממוסדת ונראה שזה לא יקרה בעתיד הקרוב.

אף אחד לא נולד מאמן או מטפל, וגם אם גילינו בעצמנו לאורך החיים נטייה טבעית לסייע לבני אדם, עדיין מחובתנו המוסרית-מקצועית ללמוד, להתפתח, להשתפשף ולשכלל את היכולות המולדות והנרכשות שלנו לדרגת אומן. שהרי חייהם של בני אדם ועתידם, נמצאים פעמים רבות בידיים שלנו. וזו אחריות אדירה.
 כולנו – מאמנים ומטפלים – עושים שימוש בשתי מיומנויות-מפתח בבואנו לשרת את הלקוחות שנכנסים בפתח הקואצ'יה/קליניקה...

הזמן הוא המשאב היקר ביותר של המאמן. גם של המתאמן. הראשון, עצמאי המשווק שירותי אימון, מתמחר אותם לפי יחידות זמן וסדר יומו, כך אני מקווה, מובנה ומוגדר ביחידות של זמן ופעילות. המתאמן, לעד מונע על ידי תחושת הבהילות בדרכו להשיג יעד דחוף ומודע לזליגתו של שעון החול בעת שהוא מנסה להגדיר לעצמו כיוון לחיים. בהיעדרו של ממד הזמן לא ניתן להגדיר מטרות וחזון. בהיעדרו של ממד הזמן לא ניתן לקבוע מדדי הצלחה ותוצאות מדידות. בהיעדרו של ממד הזמן המתאמן "נמרח" ותוהה ואילו המאמן משחית את כישרונו ויכולותיו לחינם.
אז כיצד חוסכים בזמנם של המתאמן והמאמן?

עידן הניו-אייג' מבטיח חיים טובים יותר, בריאים יותר, מאושרים יותר. ודווקא אני שכבר שנים רבות עובדת ב'אושר', כלומר, חוקרת ומפתחת מודלים ומערכי למידה, מרצה ומלמדת, כותבת ספרים על חיים מאושרים ומלווה אלפי אנשים בדרכם אל המקום המיוחד  הזה, חייבת לצעוק את האמת שיושבת לי בבטן עמוק... גם אם היא לא בדיוק פוליטיקלי-קורקט... והיא לא! 
האושר שאתם רודפים אחריו הוא אחיזת עיניים. הוא קמפיין גאוני שמבוסס על תרמית.

בטרם נראה בגינה הביתית מיקרוקוסמוס של עולם הדייטים. היא מגוונת ומכילה עשרות רבות של זנים מעולם הצומח; עצים גדולים וחזקים המטילים צל, עצי פרי הנותנים תנובה, שיחים צבעוניים, שיחים ירוקי עד הגדלים פרא וכמובן סוגים שונים של פרחים וצמחי נוי. כמו כן היא משרתת אותנו בכל הנוגע לרווחת חיינו ואף כסמל סטטוס חברתי.
בגינה יש שלושה "בעלי עניין" שהם: בעל הבית/הגינה | הגנן המקצועי | השתילים במשתלה... לכל אחד מהם תודעה שונה אותה ניתן לאפיין באופן די ברור.

יום בהיר אחד במהלך החיים את והוא חוברים למסע משותף. לכל אחד מכם צרכים ורצונות עצמאיים, ערכים ותפיסות מבית, חלומות ופחדים אישיים, אמיתות ועקרונות שמנהלים לכם את החיים. שניכם אוחזים באמונות ודחפים ותקוות כמוסות ושניכם מתוכנתים ביולוגית להגן על האינטרסים שלכם, לבצר את עמדותיכם ולמסמך אותן. לשניכם תמיד דחוף וחיוני לאגור משאבים ולזכות בתשומת-לב בלעדית, וכל אחד מכם מגדל ומטפח אגו רעבתן שתלטן וצדקן שיש לפרנס כל העת. 
בתנאי מחייה בלתי אפשריים כאלה אנו מצפים ממפגש מקרי מושתת הורמונים, לפרוח, ומתאכזבים להיווכח פעם אחר פעם ש... 

כבר שיבטנו כבשים, הגענו לירח, המצאנו את הווייז ואת הפייסבוק, פיצחנו את הגנום האנושי ואנחנו עובדים חזק על ניטור נפלאות המוח. מיליון שנים וחצי של אנושות מאחורינו, מליארדים של זוגות חלפו על פני האדמה הזאת... ומה למדנו? כלום!
איך יכול להיות שעם כל המדע והטכנולוגיות, הידע הקולקטיבי והניסיון המצטבר, אין לנו קצה חוט להבנת תופעת האהבה ושימור זוגיות ומערכות יחסים?
מה יש בה – באהבה שהיא כל כך חזקה ועוצמתית, כל כך כואבת ומרסקת, ובעיקר שולטת בנו ואנו נטולי שליטה?

בראשית דרכי כמאמן, עברתי אימון ממושך וטלפוני אצל מאמנת נפלאה אשר הסבה את תשומת ליבי לכך שבניגוד לנהוג בצבא, אצלי, הנושאים, בוודאי הכתובים, מחולקים לחמש. הרהור ממושך בנושא הוליד את מודל האימון  5:5. המודל משמש  עבורי "כמצפן" ומאפשר לי לבחון, בכל שלב, עם המתאמן היכן אנו נמצאים בכל אחד מחמשת המרכיבים באימון.
1:5  אלו "חושים" מופעלים בתהליך האימון?

מאמר זה עוסק במצבים שכיחים להם אימון עסקי (business coaching) יכול לסייע. השמות המוזכרים במאמרים בדויים, אך המפגשים המתוארים התרחשו במציאות. הפעם מתמקד המאמר בסיוע לאיש ביטוח שהרגיש תקוע במשרד ובקריירה.
פגישה ראשונה – מדוע COACHING?
יוחאי היה "תקוע" כהגדרתו.  נושק לגיל חמישים, כאשר באמתחתו קרוב לשלושים שנות פעילות מוצלחת כסוכן ביטוח, הוא הרגיש מרוקן וחסר חדוות עשייה. בפגישתנו, מצאתי אדם עייף שהרגיש שעתידו בעברו. "אם הייתי יכול" הוא להט, "הייתי עוזב את הענף". "אבל הגיל..". לא לבלוע ולא להקיא. אינו יכול לנטוש את הסוכנות והוא נעדר כיוון ואנרגיה להתמודד עם העתיד.

כמה פעמים הבטחתם לעצמכם להקפיד על כושר ועל תזונה בריאה, לסיים קשר רע, להגיד את דעתכם ללא מורא, להחליף עבודה מבאסת או דירה אפרורית, ללמוד תחום חדש, לפתח תחביב, לסדר את הניירת והמסמכים, למצוא אהבה, להיות מאושרים?" השנה אני מבטיח/ה לעצמי ש..." היא שבועה חגיגית העולה בכם בפרוץ כל שנה חדשה, לעיתים ברוב טקס וברוב עם, ובדרך כלל בשקט, בלי עדים, ומשמעותה התחייבות מרצון לשינוי מיטיב באחד או יותר מחמשת תחומי החיים המרכזיים.

זה כבר כאן. כמו כל שנה בסתיו. סטיקרים של 'סליחה' בגופן ארבעים-ושש גודשים את הרשת, מסרוני ווטס-אפ בתפוצה חובקת עולם מבשרים 'סליחה', סטורי'ס מושקעים מעלים 'סליחה' על נס, כאילו הייתה זו מילת קסם עוברת לסוחר שבכוחה לכשף את המציאות, למחות דם רע ולמחוק בהבל פה טינות נושנות. נו באמת, זה נראה לכם רציני?

כיום ישנם מנהלים לא מעטים השואפים להיות מאמנים לעובדיהם. חלקם לומדים את נושא האימון בצורה מתודית ומסודרת עם עין להפעלת האימון במקום עבודתם. מדוע? ראשית, כי חלק מן המתכונות המקובלות, בעיקר אלו הנסמכות על שכר ועונש, אינן אפקטיביות ביותר. שנית, כי ככל הנראה יש משהו "סקסי" באימון וכמו כל מתודת התערבות ניהולית חדשנית היא נתפסת, ובטעות, כמתאימה לכל מצב ולכל בעיה. שלישית, מנהלים, בעיקר אלו האמונים על גישה דמוקרטית ואנושית, רואים באימון סוג של התערבות אנושי, אמפטי ומקרב. אחרון, האימון אכן עובד ובגדול וישנם מחקרים למכביר בתחום האימון הניהולי המאששים זאת.
האם האימון היא המתכונת המומלצת למנהלים עם עובדיהם? תלוי היכן, מתי וכיצד.

כל מתאמן אשר חצה את גיל השלושים כבר הגיש מספר פעמים את קורות החיים שלו או ה- CV בלעז, בוודאי כאשר מדובר במתאמנים מבוגרים יותר.  בשוק עבודה דינאמי שבו אנשים מחליפים תפקיד ועיסוק מידי מספר שנים, הרי שקורות חיים אטרקטיביים וכתובים היטב נתפסים כתנאי הראשון וההכרחי ליצירת הזדמנויות. יש אין ספור ספרים ויועצים אשר מרביצים תורה כיצד לכתוב את קורות החיים וכיצד להציג אותם כדי להפוך את המועמד לעבודה למשכנע יותר.

מעברים בזמן ובמרחב וביניהם
זמן מעבר ומרחב מעבר ובאנגלית TRANSITIONAL TIME ו- TRANSITIONAL SPACE הם מקדמי שינוי המתחוללים במרחב, בזמן או בשניהם, בהם האדם נע ומחליף פיזית וממשית ומנטאלית ורגשית תפקידים ומעמד. במעבר תמיד יש אלמנט של פרידה שבו אדם עוזב מאחוריו מצב קיים ומוכר כדי להיערך לקראת מצב חדש.

לעבר יש ערך רב בחיים שלנו; הוא מאפשר לנו לצבור ניסיון ולהחכים, לנצור חוויות וזיכרונות שילוו אותנו לכל מהלך החיים. איך שלא נסתכל על זה – העבר שלנו הוא אנחנו, שהרי מי שאנחנו זה סך כל החוויות, המחשבות, הבחירות והמעשים שצברנו לאורך הדרך, מהיום שנולדנו ועד לרגע זה ממש. עד כאן החלק החשוב והטוב שבעבר.
אך מה קורה כשהוא הופך להיות מקור לסבל, כשאנחנו חופרים בו ללא רחמים כמו בפצע שמנסה להגליד ואנחנו ממשיכים לדמם אותו? כשאנחנו לא מסוגלים לשכוח לעצמנו ולאחרים, לא מוכנים לסלוח, לא מוותרים על עלבון ישן, זיכרון כואב...?

הבדל תהומי קיים בין תהליך אימוני למציאת זוגיות, לבין תהליך הממוקד בבחירת זוגיות משמעותית לחיים.
באימון למציאת זוגיות אנו עסוקים בעיקר בתהליך החיפוש, בדומה לתהליך של איתור מקום עבודה חדש. אנו מייצרים תכנית עבודה ושולחים את המתאמן לשטח עם טיפים טובים ותחת פיקוח על התהליך. במרבית האימונים מסוג זה המתאמן לא ימצא את בת הזוג המיועדת במסגרת החודשים שבהם מתרחש האימון, שלושה חודשים הם זמן קצר מידי למציאה. כאשר זה קורה – אל למאמן לטפוח לעצמו על השכם – זהו מזל גדול!
לעומת זאת אם האימון מתרכז בעיקר בבחירה נכונה של זוגיות לחיים ולא במציאתה, יוכל המתאמן ליהנות מתרמיל של ידע משמעותי שילווה אותו שנים רבות במסע החיפוש וזאת ללא כל עזרה מהמאמן.