בלוג הציפור

בצהרי שישי האחרון נסעתי לאסוף את הגור-חיל-קרבי שלי שעובד בסופי שבוע כמדריך טיולי שטח במושב אי-שם במרכז הארץ. האס-אם-אס שלו זימן אותי לשעה 6. אז הגעתי ב- 16:00, כי אני קצת דיסלקטית אבל רק בשמות, באותיות ובמספרים.

צהרי שישי, השמש כבר מתכופפת. אצלי במטבח ברעננה דגים צפים במרינדה, עוגת גבינה בגביעי 5% במקרר ועוף עירום בהמתנה קפואה. כאן לשמאלי מכלאת סוסים יפהפיים שמתגרדים על העמודים בנחת, ושני מטעים ירוקים הנפרסים לאינסוף ובמרכזם דרך כורכר שמתוכה יגיחו רכבי השטח בעוד כשעתיים ובראשם 'חיימקה' שלי.

אני לבד בשומקום. יש לי קפה מהדרך ושעתיים להרוג. אז חילקתי הוראות טלפוניות לבן זוגי שבעורף וקבעתי פגישה אישית ספונטנית עם עצמי. מה יש? נפל עלי חלון של זמן פנוי, וחוץ מזה, מזמן לא נפגשנו אני ואני – אחת על אחת – בנוף משגע בין מטעים של משהו למכלאת סוסים.

השתרעתי בזולה עם הקפה שטעמו היה שונה בשקט הזה, שיחדתי את אלוהי הגדג'טים שיעזור עם הרשמקול בסלולרי, ובהשראת מכלאת הסוסים הקלטתי את ההגיג שלפניכם. להלן, "תאוריית הסייחים המתבגרים" שהולכת איתי שנים.

יש שני סוגים של סייחים:

סייחים שגדלים במכלאות צרות וקטנות – לאלה אין מקום רב, שריריהם חלשים, הם צוהלים פחות ואינם יכולים לדהור, לרחרח, להתנסות ולהכיר סביבה וחברים חדשים. סייחים שגדלים כך מפתחים בבגרותם נטייה לאבד את הרוח החופשית, שיערם דוהה, עצב פושט בעיניהם, ראשם מורכן וצעדיהם ספורים ומדודים. נטייה אופיינית אחרת בבגרותם היא לבעוט ברגע אחד בהתקף זעם בלתי צפוי בקירות המכלאה, ולברוח בלי להסתכל אחורה.

סייחים שגדלים במכלאות רחבות ידיים – אלה נהנים ממרחבים אינסופיים. הם דוהרים, קופצים, מריחים, צוהלים ומנהלים מערכות יחסים סוסיות-ילדותיות. בבגרותם – הם יוצאים לעולם גאים וחזקים, מבריקים ובטוחים, עיניהם מאירות ורוח החיפוש מפעפעת בדמם. אלו ייצאו לטעום ולחוות את העולם, בידיעה שמכלאתם האהובה ממתינה. ואליה יחזרו תמיד לשעות של נוסטלגיה עוטפת.

מוכר?

ישנם הורים המגדלים את ילדיהם במכלאות האיסורים – אסור ללכת יחף, ולמרוח שוקולד על הפנים, ולהתבטל, ולצעוק, ולחזור מאוחר, ולהשאיר חדר מבולגן, ולשכוח להגיד תודה לדודה שולה שנתנה סוכרייה… ובבגרותם – אסור מסיבות קולניות, ולברוח מבית הספר לים, וללכת עם ג'ינס קרוע, ולשתות אלכוהול, ולקיים יחסי מין, וללכת עם כפכפים לחתונה של הבת של דודה שולה… המון איסורים והגבלות. מכלאה סגורה והדוקה של חינוך שיודע מה טוב ונכון לילדים. וכיצד יוצאים ילדים אלו לעולם הבוגר?

ויש את ההורים שפשוט בוחרים בקפידה שלושה עד ארבעה גבולות ברורים, קווים אדומים. וזהו!!! למשל – מצחצחים שיניים לפני השינה, לא משקרים, לא אלימים ומתנהגים בנימוס למבוגרים… ובגיל הבוגר – סמים מחוץ לתחום, אלכוהול במידה ורק עם ההורים (לפחות בהתחלה), סקס בבית ולא ברחובות וכמובן בגרות מלאה. בין גדרות ספורים יש המון מרחב ואין בלבול. הכול מאוד ברור ואפשר לעמוד בזה. סייחים אנושיים שגדלים כך מעצבים אט-אט את האישיות הפרטית שלהם, ובהגיע זמנם, פורסים את כנפיהם הסוסיות ויוצאים לעולם חזקים, יצירתיים ובעלי ביטחון גדול ביכולותיהם.

ולאיזה סוג של הורים קל יותר?

באופן מפתיע, דווקא להורי 'סוסי המרחבים' יש אתגר גדול יותר – הם צריכים לשחרר את הצורך שלהם בשליטה ולסמוך, להביט מהצד אך גם לשמור על ערנות במקרה של סכנה (בדיקת המרחב שבין הגבולות מצריך השגחה). לעומתם, הורי 'סוסי המכלאות' – נהנים מילדים מאולפים וצייתנים ומשליטה מלאה והם יכולים לנוח. וכשאחד מהצעירים "משתגע", בועט בכול ובורח, הם מתרגלים את מנטרת "איפה טעינו?".

למכלאת גידולנו יש בבגרותנו השפעה מכרעת על זוגיות, מערכות יחסים ועולם העבודה, גם אם לא תמיד אנחנו מזהים מאיזו מכלאה יצא בן שיחנו. מה שבטוח הוא – שבמפגש של שני 'סוסי מרחבים' הם יאפשרו זה לזה מרחב ויתנו אמון בוטח האחד בשני, ובמפגש של שני 'סוסי מכלאה' הם ימשיכו למחזר את התנהגותם הכנועה והמחונכת, ש"יודעת איך ומה נכון". ומה קורה כאשר 'סוס מרחב' פוגש 'סוס מכלאה'? את זה אני משאירה לכם…

מזמינה אתכם:

לקפוץ אל הילדות ולהיזכר – באיזו מכלאה אתם גדלתם? באיזה סוסים אתם בוחרים או בחרתם כבני זוג? איזה סוג של 'סוסי עבודה' אתם? וכמה רחבה המכלאה שבניתם עבור הילדים שלכם?

רק זכרו שלא משנה באיזו מכלאה גדלתם, את הכנפיים הסוסיות אפשר לפרוש בכל גיל. באמצעות תרגול של "תודעת אושר" המאפשרת לעוף חופשיים ובגובה נמוך. לעשות שיחזור מחודש של המכלאה בה גדלנו, לבחור בסוסים הנכונים לנו ולגדל ילדים במכלאות מאושרות יותר.