מיומנה של ציפור כחולה

יום כיפור עבורי הוא... לבן!

הוא דגל לבן של כניעה טובה
לחתימת הנפש לשנה חדשה מאירה.

הוא ברבור לבן שפורש כנפיים למרומים
עוטף נשמות במגע חומל של מלאכים.

הוא דף לבן שמכין עצמו לקבלה
של תפילת הלב ומירוק המחשבה.

לבן מרכך בתנועה עדינה את כל הצבעים,
מפסטל בזהירות והופך אנרגיה רועשת לעננים שקטים,
הוא נוכח כמים, כאוויר, גם אם אינו נראה
פורט בעדינות על מיתרי הלב... כן, לבן הוא מן צבע שכזה.

ואולי פשוט, לבן,
יושב במרתפי זיכרונותיי הכמוסים
כצבעו המרפא, האוהב, השומר... של אלוהים.

מתפללת שביום כיפור הבא עלינו לטובה
שמציץ וממתין ממש מעבר לפינה,
נזכה כולנו בלבן צחור שממרק לבבות
מכל כאב, כעס, קנאה, חילוקי דעות,
צרות עיין, שיפוטיות, דאגה
עצבות, ביקורת, יהירות וחרדה.

שנמצא בתוכנו את הדרך לשביל החלב
שמאפשר לכולנו להיות יותר... לעלות שלב
במדרגות הקדושה הפנימית המאירה
את הדרך... לשנה טובה ומיטיבה!

מיומנה של "ציפור כחולה" שביממה הקרובה תהפוך ללבנה