מיומנה של ציפור כחולה

"אב"... הוא חודש אחר, שמזמין הסתכלות
מגיש מסע אנושי מרתק, לעצירה, להתבוננות,
שבוע אחד של צלילה פנימית
ערבוב רגשות, הסתכלות אנושית,
מתשעה באב שנברא בכאב, מתוך שנאת אחים יוקדת
עד לט"ו באב שמזמין אהבה זוגית, אהבת רעים, עוטפת.

שנאה ואהבה – ציר אחד, תנועה קסומה
של רגשות קיצון המונעים מ... בחירה.

מיקומם הנוכח זה לצד זה
מזמין אותי לבהות, לתהות, 
האם לשניהם מרחב חיים זהה
או שמא אחד חזק יותר, והשני הרבה פחות?

אז חיברתי ארבע שאלות לעימות/אימות עצמי
בחינה קטנה אך נחושה, לניטור השיח הפנימי:
1. היום, ברגע זה ממש, האם את אוהבת מישהו?
2. היום, ברגע זה ממש, האם אתם שונאת מישהו?

לקחתי נשימה, עצמתי את עיניי, עשיתי הפסקה
התשובות עלו ברורות ונקיות, נטולות כל תהייה
אוהבת – ממש כן!
שונאת... ממש לא!

אז עברתי לשלב המאתגר הבא
שחותר לתוך עצמו, מרחיב את היריעה
ושאלתי את עצמי...
3. אם מצאת שאת אוהבת עכשיו, כמה אנשים את אוהבת?
4. אם מצאת שאת שונאת עכשיו, כמה אנשים את שונאת?

עצמי ענתה לי במהירות, לא נזקקת לעצירה
בטוחה בעצמה לחלוטין, מחויכת לרווחה...
יש כל כך הרבה אנשים מופלאים שאני אוהבת בכל לבי, 
ובאשר לכאלה ששנואים עלי... שוב נותרתי... בלי.

שנאה ואהבה דרות זו לצד זו 
וזוכות למעמד שווה... רק לכאורה
כאילו כל אחד מאתנו אוהב ושונא 
בדיוק באותה המידה. 

מודה, גיליתי על עצמי, די בהפתעה
שאהבה שבתוכי נותנת פייט מרשים לרגש השנאה.
ואולי זה בכלל מנגנון מרפא, הישרדותי 
שמבלי להתאמץ, ללא כוונה, באופן טבעי
הגוף מסרב להכניס לתוכו את רעל השנאה
ובכך מפנה מקום מזמין, רחב ידיים, ל... אהבה!

מיומנה של "ציפור כחולה" שעסוקה היום בשנאה ואהבה