´הכל לטובה´... נו באמת


אני רואה אנשים מתכווצים מכאב, מעצב, משיברון לב, מאובדן... 
אני רואה מולם את המנחמים מצקצקים בלשונם "הכול לטובה"... 
בכוונה מנחמת אך כל כך לא מתאימה.

מאיפה הם יודעים ש'הכול לטובה'?
איזה ידע יש להם ולא לי, או לכם?
איזו יהירות וחוסר זהירות יש במשפט הזה,
שנאמר לאדם שכרגע קרוע ומדמם.
אצלו. עכשיו. הכול... "לא! לטובה".
ובכלל האם הכול לטובה?
שהרי בכל דבר טוב יש רע, ובכל דבר רע יש טוב. 
אין באמת 'טוב סטרילי' ואין 'רע סטרילי' 
ולכן אין דבר כזה... "הכול לטובה".
יש רק דבר אחד קרוב מספיק לנחמה הזאת, והוא... 
"הכול קרה, הכול קורה ברגע הזה, בדיוק כמו שהוא צריך לקרות!"... 
עובדה מוגמרת של הדיוטות המביטים על התרחשויות מבלי להתווכח איתן.
ומה יהיה בעתיד? כנראה שגם שם "יקרה מה שבדיוק צריך לקרות"... 
ולו מפני שעם מה שקורה קשה להתווכח.

בבקשה, 
חדלו מלומר לאנשים בכאבם "הכול לטובה"
זה לא מכבד אתכם, זה לא מקל עליהם
הניחו יד רכה ועוטפת על כתפם
ואמרו להם רק שלוש מילים "אני כאן בשבילך"

כך זה נראה כשמוותרים על כוחות הנבואה. 
ההבדל בין לגעת ביוהרה, לבין לגעת בחמלה.
זה לזכור שהיום הוא כואב, מחר זה אני... 
וכשאני אהיה שם, ארצה שיתנו מקום לכאב שלי...
ושפשוט יהיו שם... איתי ועבורי.


מיומנה של "ציפור כחולה" מניחה יד רכה

מתוך: קצרים עם ציפור כחולה, ברדיו מהות החיים - כאן