טעויות. זה להיות

גם אני עשיתי ים של טעויות
חלקן קטנות ושטותיות, אחרות קשות ואיומות.

גם אני עפתי, טסתי לגבהים
ולרוב גם צנחתי, התרסקתי לשברים.

גם אני שילמתי מחירים
חלקם נסבלים ונקודתיים, חלקם מייסרים ומתמשכים.

גם אני שפכתי אגמים של דמעות
עם סיבה או בלי, תמיד הן היו שקופות, חמות ומלוחות.

גם אני דיממתי את עצמי, צילקתי את גופי בכאב 
זיכרונות נוכחים של המיינד, פרפורים נואשים של הלב.

ועל כך אני מלאה ב... הכרת תודה
באמת, עמוק, ולא כקלישאה ניואייג'ית שחוקה.

כי כששאלות עקרות כמו "למה זה קורה לי?" 
ורחמים עצמיים כמו "למה זה מגיע לי?"
מתחלפים בהרגשת מבורכות אמיתית, נוכחת, קסומה 
המתמקדת בתנועת ההתרחבות הפנימית שמתהווה.

אז,
נמתחים גבולות הלב, הגוף והנשמה, למחוזות חדשים -
חוצים את קווי הכאב הידועים, המוכרים.

מתגלים מרחבי מודעות עמוקים, נסתרים -
שעד כה נדמו תהומות מאיימים.

שריר הלב מגביר דהירה חסר מעצורים -
עד טירוף קקופוני שמרעיד מיתרים.

העיניים מתנקות - מתגלים צבעים אותם לא הכרנו.
הבטן מתכווצת, הנשימה מתקצרת - לממדים אותם לא ידענו.

סימני קצה מיוחדים  ונדירים,
שמצביעים על העובדה הכה פשוטה
שאנחנו... חיים את החיים!
והיפה בכל הסיפור הזה, הוא...
שגם בשיאים טובים 
מתרחשות אותן תופעות, קורים אותם דברים.

ולכן,
בכאב, כמו בשמחה
ממתינה לנו הזדמנות שווה
למתוח את עצמנו אל מחוץ לקווים
אל עבר הלא נודע - אל מרחבים חדשים.
ואם זו לא גדילה... אז מה היא?

מיומנה של "ציפור כחולה" שמתאמנת במתיחות 😊
מאמרים אחרונים