כשגוף-נפש נפרדים


על ה"רצח" שמתרחש בזמן אונס
ומהי השפעתו על החיים?

בזמן אונס, 
ומשום שאין דרך אחרת לעבור את זה 
מבלי לאבד שפיות,
מתרחשת במכלול גוף-נפש
'טרנספורמציית הימלטות'.

ברגע אחד...
כשתבונת הגוף קולטת - 
שאין לאן לברוח.
כשאיברים נכנעים להכרה -
שהשליטה אבדה ואין עוד אחיזה.
כשמיינד מכיר בעובדה האיומה -
שכל דרכי ההימלטות נחסמו
ושאין עוד דרך חזרה... 

אז זה קורה!

ברגע אחד לא מתוכנן
ניתקת נשמה מגוף.
רבים מתארים את התופעה
כחוויה חוץ-גופית מפחידה
בה הם צופים מהצד/מלמעלה 
על ההתעללות שבגופם, על השואה.

הם רואים את הגוף נאבק בכאב, בהשפלה
בעוד הנפש שניתקה את עצמה, 
מצליחה להישאר בעמדת 'העדה המוגנת',  
רואה מרחוק, אבל... לא שותפה.

ורק כשהזוועה מסתיימת
כשנשימה שבה לסדרה,
נשמה חוזרת אל הגוף
מחלחלת בזהירות, למקומה.
צרובה לנצח, חרוצה עד אימה!

'טרנספורמציית הימלטות' 
היא מנגנון הגנה עצמית, הישרדותי 
ששומר על הנפש, בזמן שהגוף נכנע
לאלימות בלתי נתפסת, שאין ממנה מוצא.

ההיפרדות החד-פעמית היא בלתי הפיכה!
משאירה את חותמה לנצח
אכזרית... אך מצילה.

מאותו הרגע,
ולא חשוב כמה טיפולים ותמיכה יקבל הקורבן בחייו,
בכל מגע אינטימי, תתרחש בגופו שוב, אוטומטית, 
טרנספורמציית הימלטות מנטלית.
הגוף יהיה נוכח, והנשמה... לא!


לעולם יחווה הקורבן היפרדות, קריעה עצמית מוזרה
גם בעת כניסה למרחב של אינטימיות אוהבת, מיטיבה.
לעולם לא יוכל עוד ליהנות מאינטימיות מלאה ושלמה 
של חיבור טבעי-הוליסטי-מבורך, שבין גוף ונשמה.
וגם אם יעבור הנאנס שנים של טיפולים
כל אינטימיות, עבורו, תהפוך למטלטלת-חושים.

חשוב מאוד להכיר את התופעה, 
ולו משום שרבים אינם מודעים לקיומה!
גם מי שחוו אונס על בשרם ונשמתם
וגם רבים מהמטפלים שעובדים איתם.

כן, 
אנוסים הם אנשים מפוצלים... לנצח.

"מיומנה של ציפור כחולה" שחוותה על בשרה אונס, פעמיים